ארץ ישראל – ארץ האמונה

עם ישראל מקיז דם בארץ הקודש. הוא מנסה לגור בשקט על יד ישמעאלים שבכל רגע נתון מנסים לכלות אותו. לא בכדי הוא גר דווקא כאן.

בורא עולם אכן יכול היה להושיב אותנו באוגנדה או בכל שטח פורה אחר בלא להניח את אויבינו לצידנו. אבל הם נמצאים כאן בשליחותו. הוא רוצה אותנו כאן, ואותם על ידינו – כדי שנדע נזכור ולא נשכח להישיר עיניים למרום ולבקש סיוע.

פרשתינו פרשת השמיטה \ האמונה פותחת ואומרת: 'וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ'. והתורה עונה: 'וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית'. ידועים דברי הרבי ר' אלימלך בשם אחיו הרבי ר' זושא לבאר אומרו 'וכי תאמרו'... וכי אם לא היו אומרים אז לא היה???. והוא ביאר שלו לא היו 'שואלים', שוב לא היו צריכים ל'וציויתי' כי אז הייתה הברכה מגיעה מעצמה כי הם לא היו שואלים שאלות...

[ובמאמר המוסגר: לפני כמה שנים בשעות אחה"צ של שב"ק פר' בהר ואני רואה הפסוקים ונזכר כי האמרה הכי ידועה משמו של צדיק זה היא אמרה זו. ולכאורה צריך להיות איזכור לשמו כאן בשיטת הדילוגים.

והנה פלא. כי בדקתי לראות מספר קטן של 'זושא' והוא עולה יז' (17). שוב בדקתי מ'ז' ראשונה בפסוק זה דילוגי 17 אותיות כל פעם ועלה לי שמו כמו שתראה: "הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ:  וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים". והוא דבר נשגב]

'משה רעה ישראל' מספר לעם ישראל על 'ארץ ישראל' המובטחת וכה יאמר להם (דברים יא): 'כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:  וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:  אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה'.

לראות ולא להאמין היצד בשורה זו שאין שם מים זולת מי גשמים, איננה בשורה רעה. כי זו אכן בשורה שאומרת ש'ארץישראל' היא 'ארץ האמונה'.

מציאות זו אומרת לנו שני דברים: א. שאם נאמין בה בו ית', נוכל לקבל 'בעין יפה'. ב. ש'השתדלות' מעבר להנצרך, יכולה במקום כזה דייקא להרחיק. בורא כל עולמים המנהלנו בכת עת ורגע, לא צריך לשלוח לנו 'מזון ומחיה'. כי הלא את חיינו הוא נותן לנו בנס ופלא בכל עת ורגע. איננו צריכים ל'הזכיר' לו על קיומנו כי אם לא 'להפריע'.

בני ישראל עומדים על שפת הים כאשר 'קריעת ים סוף' גם מסמלת את 'ביזת הים' כאשר 'פרנסתו של אדם קשה כקריעת ים סוף', והוראת בורא למשה לומר להם היא 'להחריש'. 'להחריש' משמעו להאמין. להמתין ולצפות.