דרך המלך - הדרך של דוד
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" ובמדרש רבה: 'אם בחקותי תלכו הה"ד (תהלים קיט) "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" אמר דוד: רבש"ע, בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך'(ע"כ)
והרבי מקוצק זיע"א הקשה ממה נפשך: אם דוד המלך נעים זמירות ישראל יכול היה לילך לבית המדרש, למה רצה לילך לבית דירה או מקום אחר. ואם היה חייב לילך לשם, שוב איך הרשה לעצמו לילך לבית המדרש. והדבר צ"ע.
ותירץ תירוץ יקר מפז אשר דוד המלך אכן נצרך היה לילך לבית דירה או למקום פלוני מחמת מלכותו כי רבה היא. אבל משיכה הייתה לו אל בית המדרש. רצה הוא בכל ליבו ומאודו להגות באמריה כי נעמו לו. אבל חזקה עליו הצורך שלו לילך לבית דירה או מקום פלוני, והוא ידע כי זהו רצון שמים עבורו משום מלכותו, ועל כן אכן תיקן צעדיו אל אותו מקום.
משתיקן צעדיו לשם והתגבר על יצרו שמשכו ל'בית המדרש', להטה רוחו באש יוקדת של קדושה עד כי לא יכול היה לילך זולת לבית המדרש. כי 'רגליו מעצמם הוליכו אותו' למקום בו אוותה נפשו לשקוד על דלתותיה של תורה.
דבריו כי נעמו יביאו לנו במתנת חינם כמה ענינים. א. אשר דוד המלך אוותה נפשו לילך דייקא לבית המדרש גם כאשר היה נצרך לילך לבית דירה או מקום כלשהו. ב. כי התגברותו לילך דייקא למקום לפוני ולא לבית המדרש הייתה אכן מצווה כזו אשר בכוחה היה להכניס בו רוח עד אשר לא היה שולט על מעשיו. ג. השפעת ה'מצווה' על לב וגוף עושה.
ובזה נבין עתה דברי הפסוק: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" בשתי פנים. כי אפשר לבאר כך: "אִם בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ" היינו: אם תמלאו אחר חוקותי בלא לשים לב אחר משיכת לבך כי אם אחר 'חוקותי' – שהם הוראות בלי טעם ובלא התייחס האדם לרצונו בהם, שוב 'תלכו' פתאום תתחילו לילך דייקא בזכות אותו 'חוק' שעשיתם בלא טעם.
ואפשר גם לבאר את כל הפסוק כולו כך: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" – אם תתחילו ללכת לעֵבר מקום לימודי חוקותי – לבית המדרש, "וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ" – תשמרו את מצוותי והוראותי ורצוני שדייקא כעת לא תלכו שמה כי אם למקום שאני ייעדתי עבורכם, שוב תזכו ש"וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" – לבסוף אתם תעשו את מה שרציתם בתחילה ואף התחלתם לילך לשם.
הערות
