השבת כפלטפורמה להתכנסות (פרשת ויקהל)

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָם:  שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:  לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" וצריך לבאר סיבת אומרו כעת עניין 'שמירת השבת'.

אבל באמת הייתה זו הפעם הראשונה מעת יצא העם ממצרים שנאספו עבור 'אסיפה'. כי בעת היותם על הים, נקהלו משום צרתם. בעת עמדם תחת הר סיני, נקהלו כדי לקבל התורה וכך גם בעת מלחמת עמלק אשר התאספו כדי להשיב מלחמה השערה. התאספות לשם 'רוח' לא הייתה מאז יצאו ממצרים...

והלא גם בעת שהיו במצריים, היו מתאספים ב'שבת' כמ"ש בשמות רבה (א): 'ד"א וירא בסבלותם ראה שאין להם מנוחה הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים, אמר לו לך ועשה להן כמו שתאמר, הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח'(ע"כ) ובהמשך הדברים ראה אמרם עה"פ: "וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר:  לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן" ובמד"ר: 'אמר רשב"י התחיל מחרק עליהם שיניו ואומר נרפים אתם לשון טינוף הוא, ישתחקו עצמותיו קדושים הם, על כן הם צועקים לאמר וגו' תכבד העבודה על האנשים, מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת לומר שהקדוש ב"ה גואלן, לפי שהיו נוחין בשבת, אמר להן פרעה תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו וגו', אל יהו משתעשעין ואל יהו נפישין ביום השבת'(ע"כ)

לכן עתה בראות 'משה רעה ישראל' את עם ישראל נאספים שוב יחד בענייני רוח, כמעצמו יצא לו דבר בענייני ה'שבת' כי הלא זו הייתה עת אסיפתם יחידה מעת היו ב'מצרים'.

*       *       *

ובאמת זו היא מתנת ה'שבת'. ה'שבת' היא זמן בו עם ישראל מתכנס אל עצמו. הוא מפסיק לדאוג לבנק לעו"ד ושאר ענייניו... הוא עם עצמו. לכן הוא מקהיל את כל משפחתו ומתיישב סביב שולחן השבת. לכן הוא מתכנס כאשר המהות היא ה'רוח'. ה'רוח' הנצחית של העם הנצחי - עם בני ישראל.

שבת שלום

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.