התפקיד: 'בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת'. איך ולמה.
"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" וצריך להבין למה לא אמר 'בהדליקך' ומה עניין בהעלותך לכאן.
עוד צריך להבין מה שאמר בהמשך: "וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא" ולכאורה שתי שאלות: א. מה זה קשור לכאן. למה באמת דווקא המנורה הוצרכה להיות 'מקשה' – מחלק אחד ולא ע"י חיבורים של חלקים חלקים.
אמנם באמת תראה אשר לא בחינם זכה דווקא אהרן במצווה זו הקיימת לעולם כמו שתראה דברי רמב"ן פרשה זו שהביא מדברי כמה מדרשים שהדלקה זו של אהרן קיימת לעולם כי היא היא הדלקת נר חשמונאי – מצוות חנוכה שלנו עד עצם היום הזה.
אהרן זכה לא ולא בכדי. כי אחר מותו ראה מה שאמרה תורה(במדבר כ): "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".
אהרן זכה להיותו משכין שלום בארץ לא ע"י לַמדו בני ישראל דברים חדשים כי אם ע"י הראותו להם עצמם ע"י שנכנס לנבכי פנימיותם להראותם רעיהם כי טובים ושכיניהם כי נעֵמו. והוא הדבר הגדול יותר.
גם בצורת מילוי בני ישראל באור, יש שני דרכים. אפשר ללמדם וליתן להם אור חיצוני שיאיר עולמם ויראו כי טוב הוא, אבל הצורה הנעלית יותר, היא להראותם אשר באהלם עצמם ישכון האור הגדול רק עיניהם הם המה שטחו מֵראות.
עתה נבין שיש הבדל בין כלי הנעשה על ידי אדם, לבין כלי שהוא לא נעשה כלל ע"י אדם, כי האדם רק חקק והוציא את הצדדים עד שמעצמו הוא נשאר מבהיק ביופיו הטבעי כי לא נגעה בו יד אדם.
עניין זה נלמד בין היתר מה'ים'. ידוע ידענו אשר הים ירגיע את המסתכל בהם'. ואני עצמי שמעתי מאדם הדר על הים ויפתח פיו ויאמר ויספר אשר כל יום ויום עת ישוב אל ביתו, לא יביט אל ביתו או ילדיו, יצא הוא אל מרפסתו, ויביט הימה. כך כמה שעות. וכמה שנים שדר שם, ולא נסתמו עיניו וליבו מלהביט אל הים. סיבת הדבר מבוארת, כי ה'ים' – ה'מים' הוא חפץ שיד האדם לא הצליחה ולא תצליח ליגע בו ולשנותו. וכיון שאין מעשה אדם שולט בו, הרי הוא מרגיע ומלא שלווה וברכת ה'.
כך הוא ג"כ באור עם ישראל, אשר גם הוא, אין בו מעשה אדם כי 'אורם' הוא אורו יתברך המאיר בנשמותיהם ולא אור חיצוני חלילה. לכן ה'מנורה' שתפקידה 'להאיר', צריכה שתהיה 'מקשה' כדי להראות ולהורות שלא צריך לפעול ולבנות נפש ונשמת איש ישראל למלאותו באור של צדיקים לעתיד לבוא, כי הוא עצמו הוא האור הגדול. הוא עצמו הוא יציר בורא העשוי ממנו יתברך כביכול ממש.
זו היא גם דרכה של ה'אש'. כי בעוד שכל דבר שואף לֵירד, האש תרצה לעלות. וכך, אם לא הפתילה שמושכת אותה שוב ושוב ללמטה, הייתה דואה ועולה אל על.
ע"כ יאמר קרא להדלקה לשון 'העלאה', כי זו היא מהות האש – להיותה 'עולה למקורה העליון' – השמים. ולכן גם יאמר עתה את מעשה המנורה, כי יבוא לבאר היאך יעשנה ומה צורת בניינה כדי שתוכל האר נשמות ישראל של כל הדורות. לכן הוצרכה להיות נעשית כ'מקשה' – כדי שיהיה בה האור הראשוני המקורי – אורו ברוך הוא. ולכן נקרא שמה 'מנורה'.
וכשיידעו בני ישראל אורם כי רב, יוכלו צרף נר לנר אבוקה לאבוקה, עדי ייראה אורם בכל העולמות ויגאלם בורא כל עולמים גאולה שלמה בב"א.
הערות
