'מונולוג' של אב עם בן שעוד אין לו שם

החזקתי אותך מיד לאחר הלידה... 

הייתי בהלם שנולדת לנו 'בן זכר'. 

הבטתי אל תוך עיניך אשר לפתע נפקחו, 

מעייני אהבתי כמו נפתחו והתחלתי לדבר אליך 

אפי' שם עוד אין לך בן יקר שלי...

אבל זה לא מפריע לי לשוחח אתך!!! 

וכך כשהבטתי אל תוך עיניך הנקיות שעוד לא ראו רוע,

שאלתי את עצמי את שאלת השאלות: 

למה היכן ואיך נכרתת אותה 'ברית דמים' 

ברית הדמים אשר עבורה יתנו הורים את כל אשר להם 

עבור ילד שזה עתה הפציע לאור עולם. 

אז איך כשעוד לא קיבלנו ממך מאום, 

אנחנו מוכנים לתת את חיינו עבורך. 

איך איך איך???

 והתשובה שענית לי במבע עיניך הייתה שווה לי כל הון. 

אנחנו אכן מוכנים לתת הכל עבור הילד שלנו. 

כי כן, הוא שלנו

בורא עולם העניק לנו את המכונה הזעירה הזו חסרת הישע,

 ה'ילד' הזה אשר איננו יודע כלום, הוא 'שלנו'. 

וכך מתחיל ברגעים אלו עולם חדש של רצון ועשייה, 

עולם של תשוקה געגועים תכניות ושאיפות 

אשר רוקם עתה עור וגידים. 

וכל זה שלנו - ערוגה שתגדל לתפארת בביתנו תחת חסותנו. 

אכן אין כמו העם אשר שם את מאווייו לפני הגשמת קיומו.

כי אכן עם ישראל מוכן להניח את מאווייו 

כקודמים למציאות חייו. 

שאיפותיו הכמוסות שוות עבור היהודי יותר מחייו 

והוא מוכן להקריב אותם עבורם. 

ילד כזה הפציע לו לאוויר עולם לפני השבת האחרונה, 

ואני, עזה החלטתי --- 

אם מישהו מזדהה עם שמחתי, אני שמח אתו יחד

ואם הוא שמח עד שהוא אף רוצה לתת לי משהו, 

אז שייתן ל'חזקים יחד'. 

כי כן בן יקר... עדיין אינני יודע את שמך... 

אבל אני גם מוכן להקריב את מאוויי עבור שאיפותיי הכמוסות!!!

ושאיפתי הכמוסה ביותר הינה להגדיל ולפתח את 

'חזקים יחד' 

כאתר, כקהילה, כמקום תמיכה, כמגדל אור של תורה יהדות והשקפה 

עזה שאיפתי להיות 'חזקים יחד'

רוצים להיות שותפים? קדימה!!! – לחצו כאן

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.