התורה - הגדלות והזכות

מה נאמר על גדלותה של תורה אם הקב"ה בעצמו השתעשע בה אלפיים שנה קודם בריאת העולם, ואת אותה מתנה נתן לנו הקל ברוב רחמיו ואהבתו אלינו, ואנו זוכים להגות באמריה, לטעום מפירותיה, להרגיש במתיקותה ולהבין סודותיה. הא אשרינו שזכינו. ננסה לעמוד ולהאיר את חשיבות הדברים, שנוכל לדעת  מה רב הטוב לו זכינו. שנדע להודות על כך, לשמוח עם כך, להתעדן מכך.


'אורייתא קב"ה וישראל חד הם'. המכתב מכתב אלוקים הוא, ואנחנו קרוצים מחומר יכולים להגות באמריה... כשמוחנו חושב ומתלבט בהוויות אביי ורבא, כשאנו מסתפקים מה הוא הצד הנכון כשפרת ראובן הזיקה את של שמעון, איננו מסתפקים מה הדין היבש ומהי ההלכה הפשוטה, הספק שלנו הוא מה אמר הקב"ה במקרה זה, שכלנו זוכה לידבק בדבק החזק ביותר למי שאמר והיה העולם. שכלנו זוכה להיות  מואר באותו אור אין סוף של הקב"ה שרק הוא יכול ליישר את שכלנו, ורק האור שלו עצמו יכול להחזרנו למוטב. ר' מאיר לוריא הדביק לרווחת ציבור האברכים צילום של ספר הישר לר"ת הדן בסוגייא אקטואלית גם בימינו אנו, "אדם שמסתפק האם ללמוד בכל רגע פנוי קצת בעיון או הרבה בבקיאות, ילמד מעט בעיון". סיבת הדברים היא משום שהתורה ארוכה היא מיני ארץ, ומי יודע אם יוכל לגמור את כולה לדעת את המעשה אשר יעשה בכל עניין ועניין. רק זאת כן ידע, אשר התורה היא ישרות, וכאשר יישר האדם את שכלו, אזי ידע לבדו נאמנה מה דעת התורה בכל דבר ועניין. ובשביל ליישר את שכלו ילמד בעיון, שהמאור שבעמל להבין חקר עמק יסודותיה הוא זה שיישר את שכלו, והרי הוא יודע את המעשה אשר יעשה. הקשיבו נא יהודים יקרים מה שנייר זה דובר אליכם. העמל בתורה מיישר את שכלו של האדם. היש לנו עוד משהו בעולם עקום ומעוקם זה אשר יש בכוחו ליישר את שכל האדם?, רק התורה אשר יסודה אלפי שנים לפני בריאת העולם, רק בכוחה יש ליישר שכל של אדם. לימוד התורה אף מזכך את האדם. ידוע אמרת אחד מצדיקי הדורות, אשר דברי הר"ן בנדרים מזככים את גוף האדם כגלגולי שלג. איננו מבינים בגלגולי שלג, אך זאת נדע נאמנה שהוא סיגוף גדול עצום ונורא, והעוסק במתיקות – בדקות דברי הר"ן בנדרים, הרי נפשו גופו וכל איבריו, מזדככים ומתרוממים אל על כאילו נתגלגל בגלגולי שלג. ידועים דברי הסטייפלר, אשר אמר שאף שני תלמידי חכמים היושבים ודנים בדברי תורה, אף שיש בדריהם דברים לא נכונים, הרי ע"ז נאמר ש"הקב"ה חדי [שמח] בפיפוטי דאורייתא.

"כל המפסיק ממשנתו, מאכילין אותו גחלי רתמים". שמעתי פעם דבר מבהיל עד למאוד. מצאנו כי "היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו", מה שאומר כי אדם שלומד, ובאמצע מפסיק בדברים בטלים, הרי הוא מפסיק את הקב"ה ממשנתו, שאם הוא מפסיק, הרי גם הקב"ה מפסיק, וזה הכוונה "כל המפסיק ממשנתו", שמפסיק ממשנתו של הקב"ה ע"י הדברים בטלים שלו, ולכן עונשו חמור מאוד, "מאכילין אותו גחלי רתמים". "טוב לי יום אחד בחצרך מאלף בחרתי", מבואר בברכות שפסוק זה אמר הקב"ה לדוד כשרצה לקבוע לעצמו יום מותו במקום ביום השבת ביום שישי, אמר לו הקב"ה, שאף ששלמה בנך יבנה את ביהמ"ק ויקריב לפני כל יום אלף עולות, אעפ"כ טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה, יותר מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני. כן, יש בדינו כלי גדול, כלי מחזיק ברכה, כלי שבונים איתו עולמות, כלי שנותן לנו אנשים קרוצים מחומר יכולת להתעסק עם דברים אשר בשמי רום הם נמצאים. נקבל על עצמנו לדעת לזכור לחזור ולשנן את הזכות הגדולה שהיא מנת חלקנו, ננצל כל רגע להגות בסודותיה, לשנן אמריה, לטעום טעמיה, להתבשם בניחוחותיה. בימיו של החפץ חיים, הגיע לפניו מקרה מאוד מעניין בו בני ישיבתו תרמו לחבריהם שנות חיים. זה תרם חצי שנה, זה תרם חודשיים, זה חודש וזה שבוע. אותו בחור שלמענו תרמו היה חולה ענוש, וברצון הבחורים היה להחיותו. כשהגיעו לראש הישיבה ה'חפץ חיים' עצמו להתרימו, חשב וחשב, ולבסוף אמר שיכול לתת לו שני דקות. "עד כדי כך?, ילמדנו רבינו," השיב להם החפץ חיים, לו הייתם יודעים מה הערך של שני דקות אצלי משום מה שאני הוגה בתורה באותם שני דקות, לא הייתם מתפלאים. יודעים אנו כולם את מה שמנע מדוד המלך למות. הוא ידע את יום מותו, ובשביל שמלאך המוות לא יוכל לשלוט בו, הוא למד בכל רגע פנוי. כשהגיע זמנו ומלאך המוות רואה שאינו יכול לו, הוא היה צריך לנענע את העץ ליד הבית בחוזקה כך שהיה חייב לעצור מלימודו, רק כך הוא יכל לגשת אליו.. האם נהיה שוטים ולא נלמד מוסר השכל נוקב מעניינים אלו?, האם מה שהציל אותו ממלאך המוות לא יכול להציל אותנו מכל מיני פורענויות ומכל מיני משחית?, ניקח נא לתשומת לבנו.

*   *   *

יתרו מתרחק והוא משאיר מאחוריו "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן" – עם אשר בסיס מהותו הוא היותו 'לבדד'. לא פלא א"כ המשך הפסוק "וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". אין לו מה להתחשב בהם כי אין הם גרים באותה צלבזיציה. אין השמש המאירה להם כהשמש המאירה להם באשר לבני ישראל יש שמש נוספת המובאת בספר ה'כוזרי' – שמש שתאיר את נשמתם יום יום באותו אור נוסף לו זוכים רק 'עם בני ישראל' – אור האמת והאמונה, אור שפלות הרוח וגבהות הלב – אור אשר הקב"ה הנקרא 'הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם' דייקא משום ישיבתו בשמים יום יום דייקא כדי להאיר להם הדרך לאורה ילכו עדי הגאולה השלמה בב"א.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.